הבטחנו זה לזו שאם זה יגמר נגמור את זה יפה

"3 פרופסורים מפורסמים בישראל אמרו לי שלא יהיו לי ילדים. עברתי עשר הריונות, ניתוחים, זריקות והורמונים כדי לתמוך בהריונות, אבל זה לא החזיק. הגוף שלי הרג את העוברים בשלישי הראשון ולא ידעו בדיוק מהי הסיבה. אבל אני החלטתי שיהיו לי ילדים וכך היה! היום יש לי לא אחד, לא שנים ולא שלושה, אלא ארבעה ילדים משלי וכל יום הולדת שלהם אני חוגגת את ניצחון הגוף על מה שאמרו לי."

כשנולדה עידית, לפני 43 שנים, הקימו הוריה את חברת דורון לילד (משחקים מעץ לילדים). "אבא שלי אמר לי שכשאגדל שאהיה גננת, כדי שבעסק המשפחתי תהיה אשת חינוך, שתיתן גושפנקא דידקטית למשחקים. הוא היה איש מאד שוביניסטי ופרימיטיבי. יחד עם זאת מצד אחד הוא רצה שיהיה לי מקצוע, כדי שלא אהיה תלויה בגבר ומצד שני שיהיה נוח לגדל ילדים…"

עידית כבשה כל פסגה שרצתה, אך לא זכתה לשמוע תשבחות מאביה. "הוא בדרך כלל לא היה מרוצה ותמיד דרש ממני יותר. כשסיימתי בהצטיינות אמר שיכולתי לסיים בהצטיינות יתרה. כשהתראיינתי לתפקיד סמנכ"ל, אמר שאם המנכ"לית תקבל אותי היא מטומטמת, כי אני צעירה ולא בשלה. אבל בסופו של דבר הוא הביא אותי למה שאני היום, לשאיפה לשלמות, לרצון להיות הכי טובה שאפשר."

עידית הלכה ללמוד חינוך כשסיימה את הצבא. "מרדתי ובמקום ללמוד חינוך לגיל הרך למדתי חינוך מיוחד" 🙂 … סיימה בהצטיינות תואר ראשון.

את בן זוגה הכירה בגיל 21 בחברת היכרויות באמצעות קלטות וידאו – ראש אחד. "הייתי מאד צעירה אבל זה היה כרטיס היציאה שלי מהבית.  מהיום שהכרנו ועד שעמדנו מתחת לחופה עברו בסה"כ 4.5 חודשים. כבר אחרי חודש אמרתי לו שהוא מתחתן איתי והוא אמר לי שאני משוגעת. אחרי חודשיים הסכים. למדתי שהזמן לא קובע כאשר מרגישים שזה הדבר הנכון."

לאחר הלימודים עבדה בבי"ס לאוטיסטים בחיפה. למרות שאהבה את העבודה, משהו הרגיש לה לא מדויק. רצתה לעשות יותר. ואז כשנכנסה להריון עם הבת הגדולה, ניצלה את ההזדמנות (ממילא היתה בשמירת הריון ואושפזה תכופות), עזבה את ההוראה והם חזרו למרכז.

לאחר הלידה פתחה מרכז העשרה להורים וילדים, טף 2000, בפתח תקווה עם חוגים והרצאות של מדריכות הורים. הרעיון היה לפגוש עוד אמהות בסטטוס שלה (בבית עם ילדים) וביחד יקבלו כלים וידע בנושאי הנקה, אוכל, עיסוי, התעמלות וכו'. בין ההרצאות והחוגים פתחה משחקייה עם ג'ימבורי, צעצועים ומשחקים של החברה של הוריה. בסופו של דבר, המשחקייה הצליחה הרבה יותר מהחוגים וההרצאות.

עידית באה ממשפחה עם סכסוכים מורכבים: בין ההורים לאחים, בין האחים ובין הכלות לגיסות. "הייתי מאד צעירה וזה לא היה קשור אלי, אבל היה לי ברור שבבוא העת, שכשמישהו מהורי יעצום עיניים, אני אזדקק לידע ויעוץ משפטי ובשל העסק משפחתי ולנוכח הסכסוך הממושך ".

בחרה ללמוד משפטים ולהתמחות בדיני משפחה. באותה תקופה (לפני כ-16 שנה) נפתחו שערי המכללות, וגל, בן זוגה ("אני מסרבת לומר בעל"), עודד אותה ללמוד משפטים.

"ביום הראשון של הלימודים, בקורס ראשון, בשיעור ראשון – הקורס הכי קשה של משפטים – ואני הרגשתי בבית." סיימה בהצטיינות והחלה הליכים למסלול ישיר לדוקטורט, אבל אז עצרה. רצתה להיות קודם עו"ד.

החלה לעבוד כעו"ד שכירה, אך מהר מאד הבינה שהיא רוצה חופש ועצמאות. עבדה בבית, בבתי קפה, שכרה חדר לפי שעה ולבסוף פתחה משרד בבית הוריה. לאט לאט גדלה למשרד של 100מ"ר עם 5 עובדות.

עידית התנדבה בתוכנית שכר מצווה של לשכת עורכי הדין, ייצוג פרו בונו (ללא קבלת תשלום) ובמרכזי שי"ל (שירות יעוץ לאזרח) , במתן יעוץ ראשוני והכוונה כבר מתקופת הלימודים. במרכזים אלו היא מתנדבת עד היום. בהמשך, מצאה שילוב של פרנסה ונתינה בעבודה עם האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים. ייצגה אנשים מיעוטי יכולת, שאין להם אפשרות לשכור עו"ד והמדינה משלמת עבורם שכר טרחה. "העברתי את המשרד ללוד גם בכדי להוריד עלויות, אבל גם מתוך אידאולוגיה".

ההתמחות שלה תמיד הייתה בדיני משפחה ( ההגדרה המקצועית – דיני משפחה מעמד אישי), תמיד נמשכה לתחום – גירושין, מזונות, ילדים, חלוקת רכוש, צוואות, אפוטרופסות, אימוץ והסכמים. זה התחום שהיא הכי אוהבת, זה התחום שבדמה. מביאה לשם לא רק את הצד המשפטי, אלא גם אנושיות, יכולת השפעה על אנשים, זרקור לאפשרות אחרת במקום האופציה של חורבן.

"גישור משפחתי זה תהליך ארוך, מרתון. יש אנשים שצריכים לעבור דרך ארוכה – בית משפט, פגיעה בילדים -והכל בכדי להחליט לדבר." השיר של שימי תבורי– 'הבטחנו זה לזו, שאם זה יגמר, נגמור את זה יפה' – מלווה אותה. זה המוטו שלה. וגם סבלנות… אי אפשר בלעדיה…

עשתה תואר שני בגישור ומשפטים ומתמקדת בגישור וישוב סכסוכים.

"תמיד הייתי הפשרנית והמגשרת בין כולם. בין חברים, בני זוג, בין אחים, בין שכנים. במקום אחד לצערי כשלתי וזה במשפחה המורחבת שלי."

למעלה מ 20 שנה יש נתק קשה בין ההורים ואחד האחים. האחות הגדולה צידדה באח שהתנתק ואח נוסף הלך עם ההורים. "הייתי צעירה (בגיל העשרה) ונדרשתי לבחור. לא איפשרו לי להיות ניטרלית ובאופן טבעי בחרתי בהורים." עקב כך התנתק הקשר בין האחים.

לפני 9 שנים עבר אביה של עידית ניתוח שהסתבך והוא נותר משותק ומוגבל פיזית וקוגניטיבית. "הוא היה איש חזק ונדיב עם חזון ואומץ, אבל גם איש מאד קשה. 3 ימים התאבלתי… אח"כ הרגשתי הקלה…"

נאלצו לפנות לבית משפט בכדי למנות את האם כאפוטרופוס על האב. "היו דיונים מאד קשים עם האח והאחות, שטענו במשפט נגד מינוי אימי כאפוטרופוסית, משום שהאם תבריח נכסים וזכויות שהם יהיו זכאים להם, לטענתם, כיורשים בבוא העת. הטענה והחשש נבדקו על ידי בית משפט אשר בסופו של יום דחה את התנגדותם ומינה את אימי כאפוטרופוס על אבי."

עידית היתה אז בחודש חמישי להריון של הבת הרביעית.

"כשהדיון בבית המשפט הסתיים, אחי הסתובב, הסתכל לי בעיניים ואמר 'אני מאחל לך שאת תמותי צעירה ולא תזכי להנות מהירושה של ההורים'. שנאה כנה ואמיתית בערה ויצאה משתי עיניו, הוא התכוון לכל מילה. אני מבינה שהוא היה מאד פגוע ממני. הוא לא הבין למה אני לא אמיצה, למה אני נכנעת למה שאומרים לי? אין לי תשובות לזה…"

72 שעות אחרי הלידה של הבת הרביעית הלב שלה נדם. "הייתי בבית לאחר שהשתחררתי מבי"ח. הרגשתי שקשה לי לנשום ולאחר כמה שעות הערתי את גל. באמבולנס כבר איבדתי הכרה."

הייתה לה אי ספיקת לב חמורה. כל המערכות כשלו, הריאות התמלאו במים והתחושה הייתה של מחנק. הרגישה שהיא מאד רוצה למות, והוקל לה כשאיבדה את ההכרה. "שמעתי את סבתא שלי, שנפטרה כמה חודשים קודם לכן, אומרת 'דיתילה, זה לא הזמן שלך. תחזרי.' אז חזרתי והתעוררתי באמבולנס. בחרתי לחיות!"

בתחילה סירבה לקחת טיפול כי רצתה להניק. מנהל המחלקה, שהוזעק מהבית, אמר לה שהיא יכולה להמשיך להניק אבל תוך כמה שעות היא תמות. כתב לה "עידית פוליבודה, לא סופרוומן" וחתם…

הסכימה לקחת טיפול. 6 ימים נאבקה על חייה בטיפול נמרץ, כשמסביבה אירועים של קוד כחול, החייאה ואנשים שיוצאים מכוסים בסדינים. והיא עוד סבלה מתופעות של אחרי לידה… הצמידו לה עובדת סוציאלית. סבלה אח"כ גם מאי ספיקת כליות ולקח שנה עד שחזרו לתפקוד מלא.

כיום מוגדרת כחולת לב, אבל באנרגיות זה ממש לא מורגש! נמצאת בטיפול תרופתי, שמעניק לה כמה שנים טובות. מדי פעם יש החמרה ואז נדרשת לשינוי בטיפול התרופתי. למרות שזכאית לתו נכה ופיצוי, מסרבת לקבע את הנכות. "בראש אני בריאה!".

5 שנים הייתה בדיכאון ביום השנה לאירוע הזה. ואז קרה משהו. "הסתכלתי על תמונה, שהצטלמנו באירוע משפחתי, ונראיתי לעצמי עצובה, כבויה. אמרתי לעצמי שאני רוצה שינוי…"

השילה 27 ק"ג ממשקלה. צמחונית מעל עשור וטבעונית כ-3 שנים.

"השנה האחרונה היתה שנה משמעותית עבורי, שנת הקבלה שלי. הגשמתי חלום ויצאתי למסע נשי בהודו, עם נשים שאני לא מכירה. 15 יום לא הייתי אמא של, בת של, אחות של, אשתו של, מנהלת של, מעסיקה של, עו"ד של, מגשרת של …. הייתי עידית! נסעתי כדי להכיר את עידית. לא הכרתי אותה קודם…"

כתבה בלוג של מסע אישי בסלונה וכותבת היום ספר פרוזה בהשראת המסע שלה.

באוקטובר 2015, האח שהתנתק נהרג בתאונת דרכים. "זה הכה אותי בהלם, תפס אותי לא מוכנה. חשבתי על הרבה דברים שיכולים לקרות, אבל לא לקחתי בחשבון מוות של אחד האחים. זה היה מאד סופי וטילטל אותי ריגשית. הותיר אותי שבורה ומיוסרת… הרגשה קשה של פספוס – הוא היה נשוי עם 2 ילדים שלא הכרתי והם מסרבים להכיר אותי. קיבלנו מסרים לא להגיע ללוויה ולכן הגענו ללוויה פרטית בערב… ישבנו בשתי שבעות נפרדות…"

עד היום אין קשר בין עידית לאלמנת האח וילדיו. "הייתי האחות, הגיסה והדודה שלא היתה בקשר עם אח שלה. אני מבינה אותם… רוצה להאמין שהזמן יעשה את שלו".

בסוף השבעה על אחיה ניתנה לעידית הזדמנות לקשר עקיף עם אחיה, כאשר התברר שיש לו ילד נוסף מחוץ לנישואים. הוא נכנס לחייה ולליבה והוא אהבה גדולה מאוד בחייה…

המוות של אחיה טלטל אותה. הבינה שזה הזמן לעשות שינוי וסגרה את המשרד הגדול. פתחה משרד בבית, עם צוות קטן והתמקדה בגישור סכסוכים קשים במשפחה. זה מה שהיא אוהבת. מעריצה אנשים שבוחרים בדרך המכבדת, השפויה, המהירה, הזולה והנוחה. שתופרים את ההסכם שלהם מבלי שצד שלישי מכתיב להם ואומר להם מה טוב עבורם.

"מרגישה שהיעוד שלי והבשורה שבאתי להפיץ היא שאפשר לעשות את זה אחרת -Make peace not war . נכון שלפעמים אין ברירה, אבל עדיף לעשות את זה בדרך מכבדת, בעיקר כשיש ילדים."

"אני לא מוכנה לתת יד להרס משפחות בשביל כסף. המסר שאני מעבירה הוא לא לחכות למחר וגם אם כועסים צריך לדבר, להגיד הכל בפנים, כי יכול להיות שלא יהיה מחר. לי לא היה… הטלטלה הריגשית גרמה לי להבין שטעיתי כשויתרתי. אני האדם היחיד במשפחה שלי, שיכול היה לגשר, אך נכנעתי ל 'זה לא יעבוד. אין מצב שזה יקרה', נכנעתי למציאות. כל חיי אני זוכרת שאבי החליט שלא מדברים עם מישהו, אז לא דיברנו."

"הגישור שאני עושה הוא שונה, מלווה במדריכת הורים ומאמנת לגירושין והוא קשוב לצרכים של הילדים והצדדים. כשאני מייצגת בבית משפט (את הצד הצודק כמובן 🙂 ), אני עובדת עם מאמנת של גירושין, שעוזרת לחזק, בעיקר נשים, שהרבה פעמים תלויות כלכלית בגבר, כי שמו בHOLD  את החיים שלהן. לתת להן את הכח וההרגשה שהכל אפשרי."

מה מרגיע אותך ? מוזיקה טובה

המסר של עידית: להיות קשובה לעצמך ולא להתפשר. לא טוב לך קומי ועשי משהו אחר. תהיי אמיצה. אולי לא יהיה מחר !!!

עוד משהו ? לחיות את הרגע, אי אפשר לשנות את מה שהיה אתמול ואין לדעת מה יהיה מחר. אפשר לשנות רק את היום.

***

עידית, את אישה מיוחדת במינה שנגעה בליבי (אולי בשל ההיסטוריה המשפחתית שלי). לשמוע ולכתוב אותך שינה גם אותי. אין לי ספק שתיגעי בנפשותיהן של עוד הרבה נשים ומשפחות.

לסיום המון תודות לעינת שליט, המאפרת המיתולוגית שלנו ולמירב ויינשטוק-נדיר והסטייליסטית ובעלת החנות חברות – חוויה מיד שניה.

 

24 comments on “הבטחנו זה לזו שאם זה יגמר נגמור את זה יפה

  1. חדוה בן דוד

    8 בדצמבר 2016 at 13:05 הגב

    עידית יקרה
    את אישה אמיצה.לא כל אחד היה מסוגל לספר את כל האמת ,להחשף עד העצם ולומר-זו
    ואני עושה את העי טוב שאני יודעת.
    מאחלת לך לעזור לאנשים רבים לעשות את השינוי ,רגע לפני שיהיה מאוחר

  2. עידית היקרה , החיים מעמידים אותנו בפני אתגרים לא פשוטים , את אמיצה וחזקה וזכות היא להכירך וללמוד ממך . מאחלת לך שרק דברים טובים יהיו סביבך .

  3. צילה אקסלרוד

    8 בדצמבר 2016 at 16:56 הגב

    עידית יקרה ,
    מיד כשהכרתי אותך במעגל הראשון הרגשתי שאת אישה מיוחדת, עכשיו אני משוכנעת,
    ישר כוח על גילוי הלב.
    בריאות והצלחה יקירתי.

  4. אישה חזקה, מודל לחיקוי

  5. עידית יקרה קראתי את הכתבה . אני מעריצה את האומץ שלך והכוח לשרוד..את אישה מדהימה.. קראתי בצימאון את כל אשר כתבת בבלוג שלך..כל הכבוד על הפתיחות לכתוב בצורה גלוייה..יישר כח. לידיעתך יצא לי לפגוש אותך כשהתנדבת בשיל בתחילת דרכך, אני קיבלתי אותך..והמשכת להתנדב עם אורית..אני זאת שעונה בפורום של שיל באנטרנט.

  6. מרב אבן זהר

    8 בדצמבר 2016 at 20:35 הגב

    עידית
    דמעות של התרגשות הציפו אותי כשרראתי אותך. את אישה סופרית ומיוחדת במינה עם כוחות על. מעוררת השראה … מאחלת כל טוב והמשך עדייה מוצלח ופורה . נשיקות

  7. מורן בראמי

    8 בדצמבר 2016 at 22:14 הגב

    עידית את מאוד מיוחדת ואני מאחלת לך רק אושר ונחת מילדייך. כל הטוב שאת מפיצה מסביבך בטוח חוזר אלייך ועוד יחזור.
    את פשוט מלכה !

  8. למרות שאני מכירה את הסיפור עידית יקירתי לקרוא שוב פשוט מצמרר וגורם להערכה גדולה בו זמנית. אוהבת אותך!

  9. ולכן בעלות האתר – שאפו על הסיפורים, הצילומים מקסים!!

  10. עידית ,
    כשקראתי את הכתבה, התפעלתי, התפלאתי, כאבתי, שמחתי …
    בעיקר מלאת הערכה למי שאת , לתהליך שעברת …
    בהצלחה עם המון בריאות.
    סמדר

  11. שירה רוזנבוים

    9 בדצמבר 2016 at 7:05 הגב

    מדהימה ,מעוררת השראה ,אישיות מלאת אהבה ונתינה ומי שלא בקשר איתך מפסיד את טוב ליבך , את מושלמת גם בלי להצטיין בכל דבר פשוט תהי את ותהני מהחיים . אביך קיבל בסוף מישהי שקשורה לגן וילדים את גיסתך המקסימה ועכשיו סוף כל סוף הבנתי את הקשר המשפחתי. לא ידעתי שדורון לילד קשור אליך.

  12. עידית היקרה
    קוראת ודומעת.

    את מודל להערצה
    לאומץ
    לתקווה שאפשר אחרת…

  13. עידית,חייו של אדם צפונים במעטפת של גוף פיזי ,חנוקים באפלה,לא יוצא,לא בא.את אשה חזקה ומיוחדת,רגישה וחושבת על האחר,שהחלטת כחלק מהריפוי וההתחזקות שלך לשתף אחרים בחוויותייך הכה קשות…אין אדם שלא חווה ולו משהו ממה שאת עברת. .ולא וויתרת,וקמת כמו "נחום תקום",..ואת מגשימה חלומות וקשובה לעצמך,אשה חכמה ומופלאה…את מכירה את הסיפור המשפחתי שלי..מופלאים דרכי האל…גם אני בתחום הגישור והייעוץ ותמיד כשזה מגיע לפאן האישי-קשה…קשה…קשה..ולטנגו צריך שניים

  14. עו"ד לדיני משפחה הכי טובה שיכולה להיות.
    גם נשמה וגם מלחמה – שילוב מנצח

  15. מיטל טליוסף חתוכה

    9 בדצמבר 2016 at 21:51 הגב

    עידית,
    קראתי את הבלוג שלך,
    ועכשיו כשקראתי את הסיפור שלך –
    ממש התרגשתי.
    סיפור של אישה אמיצה, של אמונה מאוד גדולה, של חוזק ושל דבקות במטרה.
    כל הכבוד לך.
    ולא רק על המעשים.
    גם על המודעות הענקית, הלב שלך, התובנות שלך.
    ריגשת אותי מאוד

  16. כאחד שהכיר את המשפחה בעבר הרחוק אני מעריץ את סיפור חייך שנגע מאוד ללבי והעציב אותי מאוד על אובדן של עידו
    שהיה חבר ילדות אמיתי

  17. עידיתה אהובה
    ילדת לב ושימחה
    אני אוהבת אותך
    ומתרגשת לקרוא את סיפורי חייך
    ובעיקר שבחרת במה שנכון ומדוייק לך
    יישר כוחך
    תמשיכי לפזר את אבקת הפיות שלך לכל עבר
    זכות לי שאת חלק מחיי
    רחל רוזנפלד

  18. ליאורה ראובני

    10 בדצמבר 2016 at 14:41 הגב

    עידית, סיפור חיים מרגש ומעצים.
    את אישה עם תעצומות נפש מדהימות
    שחייך יהיו מלאי שמחות עם משפחתך האינטימית והרחבה יותר.

  19. עידית יקרה,
    מכירה את הסיפור שלך כמעט על כל פרטיו, ובכל זאת – הלב פעם בחוזקה ובהתרגשות כשקראתי את סיפורך שוב.
    את אישה חזקה ומיוחדת, והיטיבו להציג אותך כאן באתר, לכתוב ברגישות ובענין,
    ולהציג בצילומים את ה "אני" המיוחד שלך.
    מאחלת לך הרבה אושר והפתעות טובות, שמחות והצלחות <3

  20. עידית היקרה
    וואו וואו ווואו
    את ממש אישה חזקה
    וממש תודה על כול מה שעשית למעני אני עדיין לא בטווב אבל זה בדיון
    כול הכבודדד!!! את נותנת כוחות נפש וכוחות רבים לנשים שקשה להם
    מאחלת לך הרבה ורק טווב שתמיד תהייה חזקה ושמחה ושתגדלי את יילדיך בנחת ובשמחה
    את מקור גאווה גדול
    את מהממת
    אוהבת אותך מלאיעאי
    מורן

  21. מדהימה אמיתית!
    זכיתי ❤

  22. עידית היקרה, מהרגע הראשון שראיתי אותך נכנסת ללבי בטוב לבך ובנתינה הענקית שלך ולידך מרגישה שאני רוצה לחבק אותך ולהחזיר לך את כל מה שאת מחלקת לאחרים. מי יתן שאלו יהיו הקשיים האחרונים ומעתה ועד עולם תחווי זרימה, שפע ואהבה ללא תנאי.

  23. עידית היקרה, הדבר העיקרי כאשר הכרתי אותך היה לבך. לב גדול וחם. לב מלא אהבת אדם ופועם בערכים. את מהווה דוגמה והשראה לנשים רבות ומברכת אותך שכל הטוב שאת מביאה לעולם יחזוקר אליך ולמשפחתך שבעתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *